ספר חסידים ק״ל

מהדורה: ספר חסידים, זיטומיר תרי"ז

1 יאחז צדיק דרכו יש אדם שאינו זכאי שיקבל המקום תפלתו אלא בעבור תוקף תחנונים ודמעת עיניו אשר תמיד בוכה ומתחנן אע"פ שאין בידו זכות ומעשים טובים מקבל הקב"ה תפלתו ועושה חפצו:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

401 הנה לשון הגמרא הוא יומא כט. "למה נמשלו תפלתן של צדיקים כאילת, לומר לך מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות, אף צדיקים כל זמן שמרבין בתפלה תפלתן נשמעת". ולא נתבאר כאן מדוע דבר זה מיוחד לתפילת צדיקים דוקא, ולא לתפילת כל אדם. וכמה פעמים המהר"ל עצמו עמד על שאלה מעין זו ח"א ליבמות סד. א, קמב., ח"א לחולין ס: ד, צח., ועוד. זאת ועוד, דאמרו חכמים ברכות לב: "אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר תהלים כז, יד 'קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה"", ופירש רש"י שם "קוה - והתחזק, ולא תמשוך ידך, אלא חזור וקוה". הרי שלכל אדם מהני התחזקות בתפילה "אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה", ומדוע כאן איירי דוקא ב"תפלתן של צדיקים". ועוד קשה, דאמרו חכמים סנהדרין קה. "חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני, מעיקרא כתיב במדבר כב, יב 'לא תלך עמהם', ולבסוף כתיב שם פסוק כ 'קום לך אתם'", ופירש רש"י שם "דאהני ליה מה שהחציף בלעם פניו לומר לשלוחי בלק לינו פה ראה שם פסוק יט, שאמר לו הקב"ה בתחילה 'לא תלך', והדר אמר 'לך'". ובח"א שם ג, רמה: כתב: "פירוש, כי השם יתברך נותן לאדם כפי רצונו. לכך כאשר מתחזק נגד השם יתברך, מניח לו לעשות כפי רצונו שהוא מחציף בו. וכמו כאשר האדם מתחזק בתפילה עושה השם יתברך רצון האדם, כך חוצפא, כל אשר מחציף הוא מעיז ומתחזק, לכך השם יתברך עושה רצונו". הרי שהשווה התחזקות בתפילה לחוצפא המהני כלפי שמיא, ובודאי שאין כוונתו שם דוקא להתחזקות בתפילתן של צדיקים, שהרי היא נלמדת מחוצפתו של בלעם הרשע, ומאי שנא הכא דאיירי דוקא בתפילתן של צדיקים. ונראה, שאע"פ שהתחזקות בתפילה מהני לצדיקים ולכל אדם, מ"מ ישנו הבדל גדול בין שתי התחזקויות הללו; התחזקות בתפילת כל אדם מהני מצד רצון האדם, שהואיל ו"השם יתברך נותן לאדם כפי רצונו" לשונו בח"א שם, לכך כאשר האדם מתחזק בתפילה בזה הוא מפגין את רצונו בהבלטה יתירה, ומהני הדבר שהקב"ה יעשה רצונו. אך אין זה דין בתפילה, אלא דין ברצון והראיה שדין זה נמצא גם אצל בלעם הרשע, שאינו קשור לתפילה כלל. אך תפילת צדיקים מהני מצד מעלת תפילתם, שתפילתם יוצאת אל הפעל ומגיעה למדריגה עליונה "ונגלה לפני השם יתברך" לשונו למעלה, וראה הערה 395. דוגמה לדבר לתפילת כל אדם; איתא בתנא דבי אליהו זוטא פרק ו "אמר הקב"ה, כשאני רואה בני אדם, אף על פי שאין בהם תהלה ושבח של תורה ומעשים טובים, לא במעשה ידיהן ולא במעשה אבותיהן, אלא רק בשביל שהן עומדין ומודין ומברכין ומשבחין ומרבין תחנונים לפני, אני נזקק להם, וכופל להם מזונותיהן, שנאמר תהלים קב, יח 'פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם'". וכן בספר חסידים סימן קל, כתב: "יש אדם שאינו זכאי שיקבל המקום תפלתו, אלא בעבור תוקף תחנונים ודמעת עיניו, אשר תמיד בוכה ומתחנן, אע"פ שאין בידו זכות ומעשים טובים, מקבל הקב"ה תפלתו ועושה חפצו". הרי שזהו דין ברצון, ולא דין בתפילה. אך תפילת צדיקים פועלת מצד מעלת תפילתם. ולשון חכמים מרפא; בנוגע לתפילת צדיקים אמרו כאן "תפלתן נשמעת", ואילו בנוגע לתפילת כל אדם אמרו בתנא דבי אליהו זוטא "אני נזקק להם". והם הם הדברים; כאשר מדובר במעלת התפילה, אזי לשון חכמים הוא "תפלתן נשמעת", כי זהו דין בתפילה. אך כאשר לא איירי במעלת התפילה, אלא במעלת הגברא, אז לשון חכמים הוא "אני נזקק להם". וצרף לכאן דברי הגמרא יבמות סד., שאמרו "'ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו' בראשית כה, כא... למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר, מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות". ובח"א א, קמב. כתב בזה"ל: "כי תפילת צדיקים דבק ברחמים הגמורים, ולפיכך מהפך התפילה של צדיקים מדת השם יתברך מן מדת הדין לרחמים לגמרי. ולא כן שאר אדם, אע"ג שהשם יתברך עושה בקשתו ותפילתו, אין מהפך אל ההפך ממדת הרגזנות למדת רחמנות. אבל דבר זה נעשה ע"י תפילות צדיקים, כי תפילתן מגיע עד הרחמים הגמורים". וראה להלן פ"ב הערה 572.

ספר חסידים קכ״ט » « ספר חסידים קל״א